גזר דין בתיק ת"פ 3653-07-11

כתב האישום

1.      הנאשם הורשע על סמך הודייתו בכתב האישום המתוקן בשני אישומים. באישום הראשון, הורשע באיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ופציעה בנסיבות מחמירות כשהעבריין נושא נשק קר, עבירה לפי סעיפים 335(א)(1) + 334 לחוק (3 עבירות). באישום השני הורשע הנאשם בהחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א) וסעיף 7(ג) (סיפא) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973.

2.      הודאת הנאשם באה כחלק מהסדר טיעון שהושג בין הצדדים, במסגרתו תוקן גם כתב האישום, וזאת לאחר שנשמעו חלק מעדי התביעה. אותו הסדר לא כלל הסכמות לגבי הענישה וסוכם כי כל צד יעלה טענותיו לעניין זה באופן חופשי.

3.      בעובדות כתב האישום המתוקן, נאמר באישום הראשון, כי ביום 24.6.11 התגורר הנאשם בשכירות בקרוואן במשק במושב מגדים, כאשר הן המשק והן הקרוואן שייכים לשחר בוסקילה (להלן: "שחר"). בשכנות לשחר, מתגוררים האחים תמיר פרטוש (להלן: "תמיר") ונדב פרטוש (להלן: "נדב"). ביום 24.6.11 בשעה 9:00 או בסמוך לכך הגיע מחפרון למשק של שחר ולקח כמות מסוימת של אדמה ממערום שהיה מונח במקום, זאת לבקשתו של נדב. בעקבות כך, היו חילופי דברים בין הנאשם לבין נדב, אביו של נדב וגיסתו ההרה ענבל פרטוש (להלן ביחד: "הנוכחים").            
במהלך חילופי הדברים איים הנאשם על הנוכחים ועל תמיר, באומרו, כי ייפגע בהם. תוך כדי כך, החזיר נהג המחפרון את האדמה למערום במשק של שחר. בהמשך לאמור, הגיע תמיר יחד עם גיסו, גיא בוגנים (להלן: "בוגנים"), סמוך לקרוואן. עם הגעתם למקום, עמד הנאשם בכניסה לקרוואן כשהוא אוחז בידו סכין. בשלב זה, התקרב תמיר אל הנאשם בפתח הקרוואן על-מנת לשוחח עימו ואילו בוגנים שעמד מאחורי תמיר, אחז בידיו של הנאשם על-מנת למנוע ממנו לפגוע בתמיר תוך שהוא אומר לו שהוא הגיע רק על-מנת לדבר איתו. בשלב זה, כאשר היו השלושה בתוך הקרוואן, הרפה בוגנים אחיזתו מידיו של הנאשם שהחזיק בידו סכין. הנאשם הניף את הסכין שאחז בידו וחתך את בוגנים באמצעותה באגודל וכתוצאה מכך נגרם לבוגנים פצע דקירה-חתך באורך 4 ס"מ, שהצריך טיפול רפואי לרבות תפירה. בשלב זה, הגיע למקום נדב וניסה להפריד בין הנאשם לבין תמיר. תוך כדי כך, פצע אותו הנאשם בסכין וכתוצאה נגרם לו חתך באגודל. בהמשך, הניף הנאשם את הסכין וחתך את תמיר בכף ידו, וכתוצאה מכך נגרם לתמיר חתך בבסיס האגודל עד לשורש כף היד, שהצריך ניתוח בכף היד ומספר ימי אשפוז. מייד לאחר מכן, יצאו תמיר, בוגנים ונדב בריצה מהקרוואן. בהמשך, נטל עמו הנאשם את הסכין, נסע ברכבו וזרק אותה מחוץ לחלון הרכב, לעבר שדה, בכוונה למנוע או להכשיל את הליכי החקירה כנגדו ולהעלים ראיות.  

4.      באישום השני נאמר כי ביום 26.6.11 בזמן שנערך חיפוש בקרוואן בנוכחות הנאשם, נמצא על שולחן הסלון, סם מסוכן, מסוג חשיש, לצריכה עצמית, ללא היתר כדין, במשקל של 0.76 גרם נטו וקוביית חשיש במשקל של 1.26 גרם נטו לצריכה עצמית גם כן ללא היתר ובלא רישיון כדין.

טיעוני המאשימה לעונש

5.      במסגרת הטיעונים לעונש טען ב"כ המאשימה כי מדובר בהשתלשלות אירועים חמורה ביותר המצדיקה רכיב ענישה של מאסר בפועל ממושך, מאסר מותנה, קנס כספי ופיצוי לקורבנות העבירה. בהקשר זה הפנה ב"כ המאשימה לכך שהנאשם הורשע בשלוש עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות תוך שימוש בנשק קר. עבירות שהובילו לפציעתם של שלושה נפגעים ברמות חומרה שונות ואשר חייבו אשפוזו של האחד למשך חמישה ימים וטיפול רפואי לאחר. כל זאת בגין נושא שאין לנאשם כל עניין ישיר בו, שכן מדובר לכל היותר במחלוקת בין משפחת פרטוש לבין שחר בוסקילה לגבי מערום האדמה. העבירה שבה הורשע הנאשם הנה חמורה שהמחוקק ראה להציב בצדה ענישה משמעותית של שש שנות מאסר. ב"כ המאשימה הדגיש כי בית המשפט העליון חזר וציין במספר רב של הזדמנויות, שכאשר מדובר בתת תרבות הסכין, הענישה הראויה היא ענישה מרתיעה של מאסר בפועל לתקופה ממשית.

6.      לחומרתם של המעשים דלעיל מתווספת החזקתם של הסמים המסוכנים אשר נתפסו ברשות הנאשם. ב"כ המאשימה טען עוד כי לאלו מתווספת, כנסיבה לחומרא, עובדת היותו של הנאשם בעל עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות אלימות, איומים ועבירות סמים.

7.      לנוכח מקבץ האמור, עתר ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה משמעותית, מאסר מותנה, קנס כספי ופיצוי לקורבנות העבירה.

טענות הנאשם

8.      ב"כ הנאשם אישר בדבריו כי עצם החזקת הסכין ועצם השימוש בה שהובילו לפציעתם של המתלוננים, הן עבירות הראויות לעונש. יחד עם זאת, אחידות ורף הענישה אינם נקבעים אך ורק על-פי סעיפי העבירות בהן מורשע הנאשם, אלא יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו הספציפיות, כאשר הענישה תלויה גם במידת הפגיעה שנגרמה. במקרה דידן, טען הסנגור כי לא מדובר בתת תרבות הסכין, הן משום שהאירוע התרחש בביתו של הנאשם והן לנוכח העובדה שהפציעות שנגרמו הן בידיים, והינן תולדה של תנועות ההנפה שביצע הנאשם בסכין, כאשר ברור שלנאשם לא היתה כל כוונה לדקור. מכאן, שיש מקום להתחשב לקולא בנסיבותיו הספציפיות של המקרה.       

9.      עוד הפנה ב"כ הנאשם לתיקון הדרמטי שנעשה בכתב האישום, שכן מעבר לשינוי המשמעותי שנעשה בהוראות החיקוק, התיקון העובדתי הוא המהותי ביותר. כך, בעוד שבכתב האישום המקורי צוין כי הנאשם עמד בפתח הקרוואן כשהוא מנופף בידו בסכין וקורא לעבר תמיר ובוגנים "בוא אני אשחט אתכם", בעובדות כתב האישום המתוקן התיאור הזה נמחק לחלוטין, ותחתיו צוין שברגע שתמיר ובוגנים הגיעו, הנאשם לא נופף בסכין ולא קרא לאף אחד, אלא החזיק בסכין בפתח ביתו. בהקשר זה ציין ב"כ הנאשם כי כל האירוע למעשה החל מתוך רצון של הנאשם לסייע לשחר, הבעלים של המשק והקרוואן, עת הבחין במחפרון מגיע ונוטל מאותה אדמה. לטענת הסנגור, לאחר שהנאשם נכנס חזרה לביתו, ולאחר שהמחפרון עזב ותמיר ובוגנים עזבו אף הם את המקום, שבו תמיר ובוגנים, הפעם לקרוואן בו הוא מתגורר. בהגיעם, כך לפי כתב האישום, עמד הנאשם בפתח ביתו כשהוא אוחז בידו סכין. לדברי הסניגור, בשלב זה נלחץ הנאשם ולכן נטל לידיו את הסכין, על-מנת לקדם חלילה התקפה מכיוונם עליו. הוא לא עבר את מפתן הדלת, הוא לא קרא להם ולא התגרה בהם. תמיר ובוגנים הם אלה שבחרו לגשת אליו, וגם אז הנאשם לא דקר אותם וגם לא ניסה לדקור, אלא צעד פנימה לתוך ביתו, שם התרחש האירוע. לשיטתו, נסיבות המקרה דידן מלמדות על כך שאין מדובר בדפוס של אדם אלים החפץ לפגוע.    

10.     לעניין עברו הפלילי של הנאשם, נטען כי רובו ככולו הוא בהחזקת סמים לצריכה עצמית, מסוג קאנביס, כאשר העבירה האחרונה שבה הורשע בוצעה לפני כ- 5.5 שנים ועבירת האלימות היחידה שבה הורשע (תקיפה), נעברה לפני שמונה שנים. לפיכך, ברי כי לא מדובר בעבר מכביד, ולא מדובר בנאשם בעל אופי אלים או בעל דפוס עברייני מובהק.

11.     בגדר סיכומיו, הפנה ב"כ הנאשם גם לרקע המשפחתי ממנו בא שולחו, לעובדה שהוא בן למשפחה בת חמישה ילדים, שעד גיל 14-15 תפקד כילד רגיל. כאשר איבד את אביו, אשר היה דמות משמעותית ביותר בחייו, חלה אצלו התפרקות מוחלטת כפי העולה מרישומו הפלילי. יחסיו של הנאשם עם אימו מעולם לא היו טובים, והלכו והתדרדרו לאחר פטירת אביו, אז עבר להתגורר אצל דודתו. מאז גיל 17 חי הנאשם לבד, ועובד לפרנסתו באופן רציף.

12.     ב"כ הנאשם ציין כי ישנה קשת רחבה מאוד של ענישה בעבירות מסוג אלו שבענייננו, שכן כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. לשיטתו, מצוי המקרה דידן ברף הנמוך מבחינת חומרת העבירות. בהקשר זה הפנה ב"כ הנאשם גם לעובדה ששולחו עצור מזה למעלה מחצי שנה ולכך שנהוג שלא למצות את הדין עם אדם שנשלח למעצר בפעם הראשונה.     

13.     ב"כ הנאשם הגיש אסופת מסמכים ובהם מכתבים מאנשים שונים מן המושב בו מתגורר הנאשם, המעידים על אופיו הטוב, על חריצותו בעבודה ועל נועם הליכותיו ואמינותו. בין היתר הוגש גם מכתב מהרב של המושב שדיבר בשבחו של הנאשם. בנוסף, העידה מטעמו עדת אופי - הגב' מאיה יוסופוב, בת זוגו של הנאשם מזה חמש שנים, שציינה כי הלה אדם טוב וחרוץ, שתמיד נכון לעזור לזולת. לדבריה, מעשיו כפי שבאו לידי ביטוי באירוע, נבעו מכך שהיה נתון בלחץ ופחד. עוד הוסיפה העדה הנ"ל כי עובר לאירוע היא והנאשם תכננו להינשא ושטחה בקשתה לאפשר לנאשם להמשיך בחייו.        

14.     לאור כל זאת, ביקש הסניגור להסתפק בתקופת המעצר אותה ריצה הנאשם עד כה או להוסיף עליה לכל היותר תקופת מאסר קצרה מאוד. בנוסף עתר ב"כ הנאשם שלא להשית על שולחו פיצוי למתלוננים, הן לאור מצבו הכלכלי הדחוק והן לאור העובדה שממילא המתלוננים הביעו דעתם כי אינם מעוניינים בפיצויים ולפיכך אף לא ראו להגיע ולהעיד בדיון לעונש.

         בתום הטיעון לעונש הביע הנאשם עצמו צער וחרטה על מעשיו.